רש"י על חולין מ״ט ב:י״ד

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור חולין מ״ט ב:י״ד
14 אָמַר רָבָא: שְׁמַעִית מִינֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן תַּרְתֵּי, חִימְצָא וּבַר חִימְצָא, חַד סָתֵים וְחַד לָא סָתֵים, וְלָא יָדַעְנָא הֵי מִינַּיְיהוּ. רַב הוּנָא בַּר חִינָּנָא וְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב נַחְמָן אָמַר: בַּר חִימְצָא סָתֵים, חִימְצָא לָא סָתֵים. אָמַר רַב טָבוּת: וְסִימָנָיךְ – יָפֶה כֹּחַ הַבֵּן מִכֹּחַ הָאָב.
פירוש רש"י על חולין מ״ט ב:י״ד
14 חימצא ובר חימצא - שניהם בחלב שעל הקיבה ולקמן מפרש להו:
15 סתים - אם ניקבה הקיבה:
16 ולא ידענא - רבא קאמר לה:
17 יפה כח הבן מכח האב - ברייתא היא בשבועות בפרק כל הנשבעין שבועות דף מח: שהבן גובה בשבועה ושלא בשבועה והאב אינו גובה אלא בשבועה והתם מפרש לה: